פסק-דין בתיק ת"א 17818-02-12

1.            התובע הגיש תובענה כספית בסדר דין מקוצר על סך 30,820 ש"ח נגד הנתבעים. הנתבעים ביקשו וקיבלו רשות להתגונן. אין עוררין כי הנתבעים 1 ו- 2 חתמו על הסכם שכירות עם בעליה הקודמים של דירה הנמצאת ברח' העליה 65/415 בנהרייה (להלן - "המושכר"). לימים נמכרה הדירה לבעליה הנוכחיים, והוא התובע. מכוח פסק דינה מיום 15.6.11 של כב' השופטת לפין-הראל בתביעה שהוגשה נגד הנתבעים על ידי הבעלים הקודמים, הוחלט כי מומשה זכות אופציה באופן שהנתבעים המשיכו להיות דיירים של התובע. התביעה הוגשה מכוח חוב דמי שכירות נטען של הנתבעים 1 ו- 2 לתובע. הנתבעים 3 ו- 4 ערבו להתחייבויות הנתבעים 1 ו- 2.

2.            הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובע הוגש תצהירו-שלו. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע 1. משכל אלו עמדו לנגד עיניי הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות, הגם שנהיר להם שאף על דרך זו רשאי בית משפט לקבל או לדחות תביעה במלואה. ועוד סוכם כי לסיכומי הטענות ניתן יהיה לצרף את הצעות הפשרה שהוחלפו בין בעלי הדין.

3.            עיינתי בחומר הראיות והטענות. לאורו בדעתי לאמץ, באופן גורף, את מכלול טיעוני הנתבעים. כך, משעה שבגדר בקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן נפרסה גרסתם העובדתית המפורטת והמתועדת. לאורה מצפה הייתי שהתובע, בגדר תצהירו, ייתן את התייחסותו. ואולם התובע, מטעמיו, בחר להתעלם באופן מוחלט ממכלול הגנתם של הנתבעים ובגדר תצהירו, הוא אינו מתייחס כל עיקר לגרסת הנתבעים. 

4.            ומשכך לא זוכה גרסתם של הנתבעים לכל הכחשה, כאמור אף לכל התייחסות. ממילא נהיר לי כי התובע קיבל מכתבי דרישה מפורטים מן הנתבעים, גם הסתיר את קיומם, גם לא הכחיש את עצם קבלתם, וממילא גם לא טען שהשיב למכתבים אלו את אשר השיב. ממכלול גרסתם של הנתבעים, איפוא, אין לי אלא לאמץ את העובדה שהתובע, ואחת היא אם מדובר בתובע שבפניי או בזה שקדם לו, לא מסר לנתבעים כי הבניין בו מצויה הדירה מתעתד לעבור שיפוץ לפי תמ"א 38, באופן שהנתבעים נאלצו לחיות בתוך "אתר בנייה". כתוצאה מכך נגרמו להם נזקים שפורטו והם נאלצו לתקנם. כתוצאה מכך ערכו הנתבעים חישוב מפורט המקזז את נזקיהם והמראה יתרה לזכותו של התובע על סך של 7,560 ש"ח. כאמור בהעדר כל התייחסות אין לי אלא לאמץ את התחשיב האמור.

5.            רק בגדר סיכום טענותיו, ושמא תוך הרחבת חזית, נטען לראשונה כי כל טענות הקיזוז אמורות להיות מופנות לבעלים הקודמים (ובכך, במובלע, מתאשרות כל טענות הקיזוז רק נטען לאשם של הבעלים הקודמים). אף דרך מהות הטענה האמורה אין בה ממש לאור הוראות סעיף 21 לחוק השכירות והשאילה, ומשעה שהתובע נכנס לנעליו של קודמיו, הוא זוכה בזכויותיו ונוטל את חיוביו.

6.            חרף כל אלו, וכעולה מסיכום הטענות, הסכימו הנתבעים לשפר הצעתם לסך של 8,500 ש"ח ואף ל- 10,000 ש"ח. ברור שלא זו בלבד, כטענת ב"כ התובע, שמדובר בלעג לרש, הרי לנוכח ההתנהלות הדיונית של התובע מדובר בהצעה נדיבה ביותר, ובדעתי לאמצה.

7.            מנגד, כשם שאין בדעתי, כמובן, לדחות את התביעה כמשאלת הנתבעים חסרת השחר, נהיר לחלוטין שבדעתי לחייב את התובע בהוצאות משפט, אף לא לחייב את הנתבעים באגרת תביעה יחסית, לנוכח העובדה שאימצתי באופן גורף את טיעוני הנתבעים, בהעדר מענה להם. אילו הנתבעים היו נוהגים כהלכה ומפקידים בקופת בית המשפט סך 7,560 ש"ח, כעולה ממכתבם הראשון, הייתי מחייב את התובע בהוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח. משלא עשו כן, ואף לנוכח הסמכתי ליתן פסק דין על דרך הפשרה, בדעתי לחייב את התובע בהוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח אשר יקוזזו מסכום של 10,000 ש"ח הנ"ל, ובמונחי היום.

8.            לפיכך הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 7,000 ש"ח. הסכום הנ"ל ישולם לידיו הנאמנות של ב"כ התובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה כאשר פגרת בית המשפט לא תקטע את מירוץ המועדים האמור אחרת יישא הסך הנ"ל ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

9.            המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.

ניתן היום,  ל' אב תשע"ג, 06 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

_________________________

שלמה לבנוני, שופט

סגן נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: